החלטה
עניינו של פסק הדין מושא הערעור שבכותרת הוא בתאונת דרכים בה נפגעה המערערת ביום 2.9.03 ושכתוצאה ממנה נגרמו לה, לטענתה, נזקי גוף. תאונה זו הייתה נושא להליכים רבים, בערכאות שונות, שאין בכוונתי לסקור אותם ושפורטו בפסק דינו של בית משפט קמא מיום 19.12.12. על פסק דינו של בית משפט קמא, במסגרתו הורה על מחיקת התובענה שהגישה המערערת על הסף, הגישה המערערת ערעור – הוא התיק שבכותרת.
במסגרת הדיון בערעור שהתקיים לפניי ביום 26.5.13, הגיעו הצדדים להסכם פשרה (להלן: "ההסכם") ולפיו תשלם המשיבה למערערת סך כולל של 30,000 ₪, וזאת לסילוק סופי ומלא של תביעות המערערת בגין התאונה הנ"ל. בסעיף 2 להסכם נקבע, כי:
"התשלום יהא כפוף ויתבצע רק לאחר שהתובעת תעביר לב"כ הנתבעת ולתיק בית המשפט המחוזי והשלום ייפוי כוח, אישור משרד הרישוי בדבר רישיון נהיגה בר תוקף למועדים הרלוונטים לתאונה וכתב קבלה ויתור ושחרור (מקור), חתומים כדין על ידי התובעת והמצורף כנספח "א" להסכם פשרה זה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו".
בסיום הדיון, קיבל ההסכם תוקף של פסק דין.
עניינה של החלטה זו בפנייתה של המערערת אל בית המשפט מיום 14.8.13. במסגרת פנייה זו מלינה המערערת על כך שבכתב הקבלה, עליו התחייבה המערערת לחתום כחלק מההסכם ולצורך קבלת התשלום מהמשיבה, כלול סעיף המונע ממנה לשוב ולפנות אל המוסד לביטוח לאומי בכל תביעה הנוגעת לתאונה. בנסיבות אלה טוענת המערערת, כי היא העבירה לידי ב"כ המשיבה את כתב הקבלה, בצירוף הסתייגותה בכתב לעניין איסור הפנייה למל"ל. ואולם, ב"כ המשיבה סירבה לאשר את העברת התשלום לידי המערערת מבלי שתחתום על כתב הקבלה כפי שהוא, ללא הסתייגויות. בפנייתה אל בית המשפט מבקשת המערערת כי בית המשפט יאפשר את תיקונו של ההסכם כך שיכלול הסתייגות שתאפשר לה לפנות אל המל"ל. עוד מבקשת המערערת, כי בית המשפט יורה למשיבה להשיב לה הוצאות בסך של 5,000 ₪ שנדרשה לשלם למשיבה כתנאי להגשת התובענה מושא פסק דינו של בית משפט קמא.
ב"כ המשיבה התבקשה להתייחס לפניית המערערת, והגישה את תגובתה. ב"כ המשיבה מלינה על עצם פנייתה של המערערת לבית המשפט וטוענת כי מדובר בהמשך ניהול הליכי סרק בהם נוקטת המערערת במשך שנים. לגופו של עניין טוענת ב"כ המשיבה, כי פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט ביום 26.5.13 הינו חלוט, וכי אין כל בסיס משפטי לפנייתה של המערערת. עוד טוענת ב"כ המשיבה, כי ההסכם וכתב הקבלה נשלחו ממשרדה של ב"כ המשיבה אל בית המשפט, עוד במהלך הדיון, וכי הצדדים ערכו בהם שינויים, והנוסח שנחתם בסופו של דבר הוא הנוסח שהיה מוסכם על הצדדים, לרבות בא כוחה של המערערת. ב"כ המשיבה מתנגדת לעריכת כל שינוי בכתב הקבלה וטוענת, כי כל עוד לא יועבר לידיה כתב קבלה חתום על ידי המערערת, ללא תיקונים או תוספות, לא יהיה בכך כדי להוות קיום של ההסכם מצידה של המערערת.
ב"כ המשיבה טוענת עוד לגופו של עניין, כי אין בסיס לטענתה של המערערת בדבר העדר אפשרות לפנייה אל המל"ל, שכן בהתחשב במועד התאונה, הרי שחלה התיישנות זה מכבר. וכך טוענת ב"כ המשיבה בסעיף 8 לתגובה שהגישה: "המשיבה תטען ובכפוף לאמור לעיל בלבד, כי אין כל בסיס שבדין לטענות המערערת באשר להעדר אפשרות לפנייה להחמרה למל"ל – שכן וכידוע עסקינן בתאונה 2.9.03 אשר התיישנה זה מכבר – ושוב עסקינן בטענה מופרכת מעיקרה."
ב"כ המשיבה מוסיפה וטוענת, כי בקשתה של המערערת לקבלת החזר של ההוצאות ששילמה למשיבה (בסך של 5,000 ₪) הועלתה על ידי בא כוחה במהלך הדיון בערעור, וכי בית המשפט דחה בקשה זו. ב"כ המשיבה טוענת עוד, כי לנוכח העובדה שהמערערת לא מילאה אחר התחייבויותיה בהסכם ולא העבירה את כתב הקבלה כנדרש, הרי שבהתאם לאמור בסעיף 3 להסכם, יש לקבוע כי פסק דינו של בית משפט קמא יעמוד על כנו ולחייב את המערערת בהוצאות. לאור האמור, מבקשת ב"כ המשיבה כי בית המשפט ידחה את פנייתה של המערערת תוך חיובה בהוצאות.
המערערת התייחסה לתגובת ב"כ המשיבה, ושבה על טענותיה.
דין פנייתה של המערערת להידחות. כפי שציינה ב"כ המשיבה, ובצדק, הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים בערעור קיבל תוקף של פסק דין ביום 26.5.13. פסק דין זה הוא חלוט ואין כל אפשרות או הצדקה להתערב באמור בו. בייחוד נכון הדבר כאשר מדובר בפסק דין שנתן תוקף להסכמה אליה הגיעו הצדדים. במצב דברים זה, על המערערת למלא אחר הוראות ההסכם ולחתום על כתב הקבלה בנוסח שצורף להסכם, כתנאי לקבלת התשלום מהמשיבה.
סוף דבר. פנייתה של המערערת - נדחית.
אשר להוצאות. דומה שאכן יש טעם בדרישתה של ב"כ המשיבה לחייב את המערערת בהוצאות בגין פנייה זו. ואולם לפנים משורת הדין ומתוך תקווה כי המערערת תשכיל למלא אחר הוראות ההסכם, כך שתוכל לקבל את כספי הפיצויים הממתינים לה אצל המשיבה, ולשים פרק זה מאחוריה, איני עושה צו להוצאות.
המזכירות מתבקשת לשלוח החלטה זו למערערת ולב"כ המשיבה.
ניתנה היום, ל' חשון תשע"ד, 03 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.